נגיף הקורונה התפרץ בחודש דצמבר האחרון בסין ומאז התפשט למדינות נוספות רבות בעולם ואף הוכר כמגיפה עולמית. התפרצותו הובילה בין היתר לתחלואה מוגברת, מגבלות תנועה וסגירת גבולות, אי ודאות כלכלית, תוך שיתוק חלקי, או מלא של מגזרים שלמים, פגיעה בשרשרת היצור והאספקה העולמית וירידה בסחר העולמי. האפשרות של מיתון במשק המקומי הופכת יותר ויותר סבירה ככל ולא תושג שליטה על קצב התפשטות נגיף הקורונה. ענף המימון החוץ-בנקאי (ובפרט מתן הלוואות ללקוחות עסקיים קטנים ובינוניים) חשוף באופן ישיר להשפעות הקורונה על הפעילות הכלכלית במשק דרך שני מוקדי סיכון מרכזיים הקשורים האחד בשני: האחד לחץ בהסתברות גבוהה על איכות הנכסים וכנגזר על כרית הרווחיות וההון וזאת כתוצאה מצפי לעלייה בשכיחות אירועי חדלות הפירעון אשר נובעת מפגיעה באיתנות הפיננסית והנזילות של לקוחות הענף ושל המושכים (כותבי הממסרים), אשר בעיקרם שייכים למגזר ה- SME אשר צפוי לפגיעה משמעותית ככל והמשבר ימשך. השני נוגע לעלייה בסיכון הנזילות ושחיקה בנגישות למקורות מימון, אשר הינם קריטיים להמשך צמיחת הענף מחד וליכולת ההחזר מאידך. זאת, מכוון שבהיעדר הנזלת תיק האשראי, חברות המימון בנויות על מחזור חוב ובפרט במידה ותחול שחיקה במרווח מהקובננט המינוף המאזני כתוצאה משחיקה באיכות הנכסים.