סולבנסי 2 - הון כלכלי - האומנם?

 

מידרוג מפרסמת מעת לעת דוחות מיוחדים הנוגעים לענפים או מנפיקים מסוגים מסוימים. הדוחות המיוחדים אינם מהווים דו"חות דירוג ו/או מתודולוגיות דירוג מבחינת תכנם או כוונתם ואין בהם כדי לשנות את שיטות ההערכה המתוארות במסגרת הדוחות המתודולוגיים. ככלל, דוחות מיוחדים נועדו על מנת: 1) לפרסם את הערכות מידרוג ביחס לנושאים או להתפתחויות הנוגעות למנפיק/ים מסוימים, 2) לתאר מגמות מאקרו כלכליות או מגמות בענף ולציין את כיוון השפעתם על הדירוגים )למשל: שינוי בביקושים בענף מסוים, התפתחויות בחקיקה או התפתחויות רגולטוריות), 3) להסביר תהליכי דירוג מסוימים על מנת לעזור למשקיעים להבין כיצד נקבע הדירוג, לרבות כיצד נלקחות בחשבון בדירוג מגמות מסוימות.

 

 

לאחר ציפייה רבה ובאיחור אופנתי מול רגולציה דומה במערכת הבנקאות (הוראות "באזל") הושקה בתחילת שנת 2016 באיחוד האירופאי דירקטיבת סולבנסי 2 ((Solvency II, שקודמה ופותחה על ידי הרגולטור האירופאי (EIOPA) במטרה לשמור על יציבות חברות הביטוח, לאפשר מסגרת לניהול סיכונים בצורה מושכלת וטובה יותר ולתמוך בשוק יעיל וגמיש. הדירקטיבה בנויה משלושה נדבכים: הנדבך הראשון עוסק בהלימות ההון הרגולטורית ודרישות ההון, הנדבך השני עוסק בממשל תאגידי, איכות תהליכי ניהול הסיכונים ובקרת הרגולטור והנדבך השלישי עוסק במשמעת שוק, גילוי ודיווח. נשמע מוכר? הבנקאים כנראה יזכרו בשלושת הנדבכים של באזל.

ובפועל מה אומרת הדירקטיבה- חברת ביטוח צריכה לשמר כרית הון כלכלית ככרית מרכזית לספיגת הפסדים ברמה הולמת כנגד הסיכונים להם חשופה וזאת בתרחיש של 1 ל- 200 שנה. כאשר, הסיכונים העיקריים להם חשופים מבטחים הם סיכונים ביטוחיים, סיכוני שוק, אשראי (כולל סיכון צד נגדי) וסיכונים תפעוליים. כלומר, אם לחברת ביטוח ישנה כרית הונית באותו היקף של ההון הנדרש ממנה על פי התרחיש ומאפייני החשיפות שלה (יחס  Solvency Capital Requirements -SCR של 100%), יש לה הסתברות לכשל פירעון של 0.5% בטווח של שנה. 

ומה קורה בישראל- הרגולטור המקומי (רשות שוק ההון, ביטוח וחסכון – "הרשות")  אימץ את סולבנסי 2 והודיע על כוונתו להחילו בצורה מדורגת החל מהדוחות הכספיים של רבעון שני 2017 ופריסתו למספר שנים עד לעמידה ביחס SCR של 100% בסוף שנת 2021 על פי ההנחיות העדכניות. ככלל הרשות תרגמה את סולבנסי 2 והחילה אותו כלשונו, תוך ביצוע מספר התאמות שהקלו על היישום בשל מאפיינים ספציפיים של השוק המקומי. הן באירופה והן בישראל (לאחר מספר סבבים) ניתנה תקופת מעבר ליישום מדורג של הדירקטיבה החדשה והוראות מעבר שיקלו על התאקלמותן של חברות הביטוח, אשר עבור אחדות מהן (בשוק המקומי) ההשפעות במתכונת הראשונית היו דרמטיות בהתאם לסימולציות שביצעו לפי ההנחיות. חלקן הציגו גירעון הוני משמעותי, שהשפיע על הגמישות העסקית ויכולתן לחלק דיבידנדים. 

אנו רואים במשטר ההון החדש המבוסס הון כלכלי (כלומר סיכון) התקדמות חיובית ביחס למשטר ההון הקיים. זאת בשל, צפי להמשך שיפור תהליכי ניהול הסיכונים בענף, תמיכה בשיפור פרופיל הסיכון של החברות לאורך זמן ובמדידת ההון הכלכלי והסיכונים ועל כן גם בשיפור לאורך זמן באיתנותן הפיננסית של החברות. 

בטווח הזמן הקצר-בינוני, הגירעון בהון בחלק מהחברות עלול לפגום במידה מסוימת בגמישותן העסקית וללחוץ על הרווחיות, כאשר יש לקחת בחשבון שיחסי הלימות ההון צפויים להיות תנודתיים יותר בשל חשיפתם הרבה למשתני שוק. להערכתנו, לכל החברות בענף כלים מספקים לעמידה ביחס ההון הנדרש ובפרט לאחר הארכת תקופת היישום עד סוף שנת 2021 ובהם: המשך הנפקת חוב נחות, שימוש במבטחי משנה, שינוי תמהיל ההשקעות ושינוי מסוים בתמהיל העסקים ופעילות גידור פיננסית בנוסף, לבניית ההון מרווחים שוטפים, והיעדר חלוקת דיבידנד בחלק מהמבטחים.

אולם למרות האמור, מודל סולבנסי 2 אינו חף מהטיות שלא לומר טעויות ולא בהכרח משקף מודל של הון כלכלי טהור. מודל זה עלול להעריך ביתר או בחסר סיכונים מסוימים ולייצר רעש לא כלכלי בשל הנחותיו וכתלות במודל העסקי של המבטח. בפרט למבטחים עם פעילות ביטוח חיים משמעותית, כאשר תקופת היישום הארוכה והוראות המעבר מרחיקות אותו עוד יותר ממודל כלכלי עד ליישום מלא. בנוסף, למשטר זה ולהתאמות שנעשו ע"י הרשות עלולות להיות השפעות משמעותיות על שוק ההון המקומי בשל התפקיד המרכזי וגודלן של חברות הביטוח ביחס לשוק. כך, עלולים להיווצר עיוותים בהקצאת המקורות במשק ובהתפתחותם של שווקים ובהם שוק החוב המקומי ובפרט שוק האיגוח. 

אחת ההטיות להערכתנו היא קביעת "סולם המרה" לינארי לחובות (שצומצם בהנחיות העדכניות ל- 3 רמות דירוג- נוט'שים) בין קבוצות דירוג מקומיות ובינלאומיות על ידי הרשות שאינן משקפות את האופי האקספוננציאלי של הסיכון (כפי שמתבטא גם בשיעורי הכשל וגם במרווחים בשוק) ועל כן עלול להיווצר סיכון עודף בנכסים מסוימים שמתבטא בריתוק הון עודף, לעומת סיכון חסר בנכסים אחרים, שעלול להוביל להקצאת הון לא יעילה וכלכלית, לעיוות מחירים וליציאת כספים לחו"ל. בעוד ששוק החוב כנראה ימשיך ליהנות מכספי חברות הביטוח, נוכח צמצום סולם ההמרה קיומו של שוק איגוח מוטל בספק. ריתוק ההון שיידרש במבני איגוח ביחס לאלטרנטיבות הקיימות (מכירת תיקים בעיקר תיקי משכנתאות עם מגבלת LTV) הופך מוצר זה לפחות כדאי ויותר יקר עבור חברות הביטוח וגם עבור הצד הנגדי (הבנקים המוכרים) ובתהליך זה עלולה להיפגם היעילות המשקית. 

להלן מספר דוגמאות נוספות: 

כאמור, סולבנסי 2 מייצג צעד בכיוון הנכון בשמירת יציבות חברות הביטוח ומשכך מהווה לאורך זמן גורם תומך בדירוגי המבטחים. אולם, ההטיות שציינו ונוספות שיצוינו בהמשך המאמר משליכים על מידת ההישענות שלנו על יחסי הלימות ההון הרגולטוריים כיחסים כלכליים. כאשר, מידת ההישענות תלויה במודל העסקי של המבטח (תמהיל הפעילות-  במבטחים המוטים לכיוון ביטוח חיים רמת ההישענות תהיה נמוכה יותר, לעומת ביטוח כללי אשר נתפס יותר טוב במודל הסולבנסי 2) ובכל מקרה רק לאחר יישום מלא של הדירקטיבה. 

אולם, בכל מקרה, יחסי סולבנסי 2 יהוו פקטור חשוב להערכה הכללית שלנו לגבי איתנותם הפיננסית של המבטחים (IFS). כי, ללא קשר למשמעות הכלכלית שלהם, יחסי סולבנסי 2 יקבעו את רמת הפיקוח ותשומת הלב הרגולטורית על חברת הביטוח ומשכך ישליכו על הגמישות העסקית של המבטחים.

2.1 באופן עקרוני, יחס סולבנסי 2 של 100% עקבי עם דירוג בינלאומי בקבוצת ה- Baa כל עוד היחס באמת משקף הון כלכלי
דירקטיבת סולבנסי 2 מציינת בבירור כי כושר הפירעון SCR)) "צריך להיקבע כהון הכלכלי שיוחזק על ידי מבטחים ומבטחי-משנה על מנת להבטיח שסיכון חדלות פירעון יתרחש לא יותר מפעם אחת בכל 200 מקרים, או, לחילופין, שמבטחים אלה יהיו עדיין, בסבירות של לכל הפחות 99.5%, במצב בו יעמדו בהתחייבויותיהם כלפי בעלי הפוליסות והמוטבים במהלך 12 החודשים הבאים". כלומר, יחס סולבנסי 2 נועד כאמצעי למדידה כלכלית של ההון, ולחברת ביטוח עם יחס סולבנסי 2 של 100% תהיה הסתברות של 0.5% לחדלות פירעון  בטווח זמן של שנה. בעת מיפוי הסתברות זו לכשלי הפירעון המותאמים שהתרחשו בפועל בעולם (אין בסיס נתונים מקומי מספק ולכן נעשה שימוש בשיעורי כשל של מודי'ס) תוך בחינת  טווחי זמן שונים (על מנת לקחת בחשבון את פרופיל התחייבות לזמן ארוך של רוב חברות הביטוח) ניתן לראות כי יחס סולבנסי 2 של 100% עולה בקנה אחד עם קבוצת דירוג בינלאומית של Baa בינוני/נמוך (ראה תרשים 1). באותו האופן, עבור חברות עם תנודתיות נמוכה יחסית בדרישות ההון, אנו מעריכים כי יחס סולבנסי 2 של 200% יהיה שווה לקבוצת דירוג בינלאומית של Aa. 

 

 

*הקו הרציף מייצג את שיעורי הכשל בפועל, הקו השבור מייצג המרה אקספוננציאלית של השיעורים בפועל  (להמחשה)

מקור: טבלת שיעורי הכשל של מודי'ס (Moody’s investors service) לאופק של שנתיים

תהליך הכיול הארוך באירופה של משטר סולבנסי 2, שהחל בשנת 2006 והתפרס על פני 9 שנים, חשף את האתגרים בהערכת כלל הסיכונים החלים על חברת ביטוח על בסיס כלכלי טהור ברמת ביטחון של 99.5%. מהדוגמאות שלהלן ניתן להבין כי הנחות שונות גורמות להלימות ההון הרגולטורית להניב תוצאות שונות מהצפוי ע"י מודל הון כלכלי "טהור". בנוסף, הוראות מעבר שונות כדוגמת תקופת היישום בגין סיכון מניות (דרישת הון מופחתת על השקעות במניות באופן מדורג על פני 7 שנים) מובילות להקלה משמעותית בהון עבור חברות הביטוח שאינה מאופיינת בהסבר כלכלי. הקלה זו משמעותית בייחוד עבור חברות הביטוח הגדולות. לדוגמה - תחת תרגילי IQIS5 שבוצעו לנתוני ה- 31 בדצמבר 2015, מגדל חברה לביטוח והפניקס חברה לביטוח דיווחו על יחסים של כ-73% ושל כ-79%, לעומת יחסים של כ-66% וכ- 74% ללא הוראות מעבר, בהתאמה. יחסים אלו משקפים הטבה משמעותית בהון של כ-1.2 במגדל ביטוח ושל כ-0.4 מיליארדי ₪ בהפניקס ביטוח.

עוד סוגיה הינה "סולם המרה" לינארי (שצומצם בהנחיות העדכניות ל- 3 רמות דירוג- נוט'שים) בין קבוצות דירוג מקומיות ובינלאומיות שקבעה הרשות, שאינו משקפות את האופי האקספוננציאלי (מעריכי) של הסיכון (כפי שמתבטא גם בשיעורי הכשל וגם במרווחים בשוק) ועל כן עלול להיווצר סיכון עודף בנכסים מסוימים שיתבטא בריתוק הון עודף, לעומת סיכון חסר בנכסים אחרים, שעלול להוביל להקצאת הון לא יעילה וכלכלית, לעיוות מחירים וליציאת כספים לחו"ל. המרווחים בשוק בדירוגים הגבוהים בישראל דומים מאוד לאלה שבאירופה ובארה"ב וככל שרמת הדירוג יורדת ישנה פתיחת מרווחים משמעותית יותר. כך שגם השוק המקומי מתמחר את הסיכון בצורה אקספוננציאלית ובניגוד למשתקף מהדרישות בטיוטת החוזר.

2.2.1 דוגמאות של תוצאות יותר שמרניות לפי סולבנסי 2 מאשר אלו הצפויות על פי עקרונות הדירקטיבה

על מנת לפתור בעיה זו, בוצעה התאמה לחישוב "Volatility adjustment" (להלן-"VA") ו- "Matching adjustment" (להלן-"MA"( שמטרתה להעלים את רעשי הרקע הלא כלכליים בחישוב, על ידי תיקנון ריבית ההיוון של ההתחייבויות מעבר לסיכון חדלות הפירעון הגלום בתיק נכסי החוב. עם זאת, מתודולוגיית החישוב אינה מספיק שקופה והשפעת ההתאמה אינה מבטלת לחלוטין את הרעש העודף. מה גם שמנגנונים אלו נבנו על תיק סמן שעלול להיות שונה משמעותית מהתיקים אותם מנהלים חברות הביטוח.  לפיכך, עבור חברות ביטוח עם התחייבויות ארוכות ולא-נזילות, בעלות התאמת תזרימים טובה, נצפה לתנודתיות נמוכה יחסית של הלימות ההון הכלכלית, מה שלא בהכרח נכון תחת סולבנסי 2, אפילו עבור אלו שהשתמשו ב-VA ו-MA.

 

עקום הריבית המשמש במשטר סולבנסי 2 להיוון התחייבויות בנוי על ההנחה כי ריביות הפורוורד מתכנסות לערך קבוע (UFR- Ultimate Forward Rate) בטווח הזמן הארוך. בעוד שהנחה זו הכרחית מן הסתם מסיבות מעשיות, התכנסות מהירה לכיוון ה- UFR שרמתו גבוהה יחסית ביחס לחלק מהטווחים נוטה להעריך בחסר את מח"מ ההתחייבויות לטווח ארוך מאוד, וכנגזר להעריך ביתר את יחס הלימות ההון בחלק מהמקרים. 

מהו שיעור הריבית הנכון לטווח ארוך ואיך מחשבים אותה זוהי בעיה נוספת שלא ניכנס אליה, אבל רק לצורך המחשה באירופה  שיעורי ההיוון ששימשו לחישוב יחסי הלימות ההון ל-31 בדצמבר 2015 עמדו על 2.1% ו-2.5% לטווחי זמן של 30 ו- 40 שנה בהתאמה, ואלה גבוהים משיעור הריבית הנגזר משוק ה- SWAP (1.6%) לאותן השנים, כאשר ההשפעה המקלה על היקף הרזרבות ויחסי הלימות ההון ברורה. בשל כך, הרגולטור האירופאי בוחן בימים אלה את המתודולוגיה למדידת ה- UFR והורדתו לכ-3.7%, אשר יקרב אותו לריביות הספוט בשוק, אולם טרם התקבלה החלטה סופית בנושא. 

בישראל, הרגולטור אימץ עד לאחרונה את שיעור הריבית שנקבע באירופה, על בסיס ההנחה כי העקום השקלי יתכנס בטווח ארוך לריבית של 4.2% כנגזר מריבית ריאלית של 2.2% בתוספת אינפלציה של 2% המהווה את מרכז היעד ארוך הטווח של בנק ישראל, אולם בעדכון הרגולטורי האחרון חלה "היפרדות" מאירופה ובחינת הורדת הריבית שם, והוחלט על העלאת ריבית ה- UFR ל- 4.6% המייצגת ריבית ריאלית של 2.6% בתוספת אינפלציה של 2%. קשה להעריך מה נכון, האם "הנורמלי החדש" מאפיין גם ריבית ארוכות טווח? עם זאת יש לציין, כי קיימת חוסר עקביות מסוימת בפרט אל מול ריבית היוון קצבאות הפנסיוניות העומדת כיום על כ-4%. חשוב לציין כי לשיעור ה- UFR עשויה להיות השפעה מהותית על חברות עם תיק ביטוחי חיים משמעותי, שליחסי כושר הפירעון שלהם רגישות גבוהה לשיעור הריבית ולצורת העקום. 

דוגמא אחרונה נוספת היא היעדר ריתוק הון בגין סיכון ריבון . הנוסחה הסטנדרטית אינה כוללת כל דרישת הון לאג"ח מדינות שהנפיקו מדינות מהאיחוד האירופי (ובשוק המקומי גם מישראל), ללא קשר לאיכות האשראי שלהן ואכן בחלקן סיכון האשראי איננו מבוטל.

כמוסבר לעיל, חלק מההקלות בהוראות המעבר יהפכו את יחסי הסולבנסי 2 ל-לא כלכליים, לפחות למספר השנים הקרובות. כתוצאה מכך, אנחנו לא נשתמש ביחסים אלה לבחינת הון כלכלי ובפרט כל עוד הוראות המעבר בתוקף. 

עם זאת, יחסים שהם ללא הוראות מעבר ("Fully Loaded") לא תמיד יתנו תמונת מצב כלכלית נכונה על הלימות ההון של המבטח

אנו מאמינים כי עבור מבטחים העוסקים בעיקר בביטוח כללי, יחסי סולבנסי 2 שהם Fully Loaded המחושבים בעזרת הנוסחה הסטנדרטית, תופסים בצורה טובה את הסיכונים אליהם חשופים אותם מבטחים וישקפו באופן הולם יחסית את הלימות ההון הכלכלית שלהן. למבטחים אלו אנו צופים כי בהדרגה נגדיל את הישענותנו על יחסי סולבנסי 2 בקביעת ציון דירוג הלימות ההון שלהם.

מנגד, למבטחים העוסקים גם בביטוח חיים וחסכון ארוך טווח - יחסי סולבנסי 2 Fully Loaded לעיתים לא ישקפו מדידה נכונה של הון כלכלי, כאמור ולכן מידת ההסתמכות שלנו על יחסים אלו תהיה נמוכה יותר ותשתנה לפי מידת הערכתנו לערך הכלכלי המייצג שלהם.

כתוצאה מכך, גם במקרים בהם אנחנו לא שמים דגש גבוה על יחסי סולבנסי 2 להערכתנו של הון כלכלי במבטח, יחסים אלו יהיו חלק חשוב של הערכה כוללת שלנו לגבי  איתנותו הפיננסית של המבטח (כמתואר בתרשים 2):

 

 

 

 

 

נציין כי, בחוזר האחרון שפרסמה רשות שוק ההון ביטוח וחסכון בפברואר 2017, הוגדרו הוראות מעבר מקלות לצורך עמידה ביחסי ה-SCR הנדרשים כך ש:

להערכתנו, לכל החברות בענף כלים מספקים לעמידה ביחס ההון הנדרש ובפרט לאחר הארכת תקופת היישום עד סוף שנת 2021 ובהם: המשך הנפקת חוב נחות, שימוש במבטחי משנה, שינוי תמהיל ההשקעות ושינוי מסוים בתמהיל העסקים ופעילות גידור פיננסית בנוסף, לבניית ההון מרווחים שוטפים, והיעדר חלוקת דיבידנד בחלק מהמבטחים. 

 

 

*ביטוח ישיר לא פרסמה את יחס כושר הפירעון ללא התחשבות בהקלות מעבר

מקור: דוחות כספיים של חברות הביטוח ועיבוד מידרוג